Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 15b
שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָסְרוּ אֶת הַזְּרָעִים וְהִתִּירוּ אֶת הַגְּפָנִים וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר הַבָּא לֶאֱסוֹר וְלֹא אָסַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְאַסֵּר
Traduction
who planted seeds in the vineyard of an another when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
Rachi non traduit
שזרע. משלו:
סמדר. כבר חנטו ענבים וכן היה מעשה ואסרו את הזרעים טעמא מפרש לקמן:
האוסר. גפנים האוסרים את הזרעים:
הבא לאסור. זרעים:
Tossefoth non traduit
שזרע כרמו של חבירו סמדר. הא דנקט סמדר לאשמועינן דהגפנים התירו מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דלא תימא מה שהתירו את הגפנים משום דנגמרו ולא הוסיפו מאתים ולא משום דאין אדם אוסר:
ואסרו את הזרעים. היינו דלא כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכמה סתם משניות דלא כוותיה אע''ג דקיימא לן כוותיה כדאיתא בברכות (דף כב.) ובחולין בפרק ראשית הגז (חולין דף קלו:) נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יאשיה בכלאים ואמרינן בפ''ק דקדושין (דף לט.) גבי ההוא דזרע חיטי ושערי בי גופני ליתי מר נישמתיה אמר ליה לא צהריתו בה לא קי''ל כרבי יאשיה פירוש בתמיה:
והתירו הגפנים. היינו כרבי יוסי ורבי שמעון דמסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו דאמר בסוף הערל (יבמות פג:) אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וצריך לומר דתבואה דהתם לאו בסתם תבואה של ה' מינין דאם כן הוי דאורייתא כמו קנבוס ולוף דמסקינן הכא דאסור והיכי מסיק רבי יוסי דשרי אלא דרב פוסק התם כרבנן:
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם קַנְבּוֹס וְלוּף אָסְרָה תּוֹרָה דִּתְנַן הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס וְלוֹף לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ עַל גַּבֵּיהֶם שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים שְׁאָר זְרָעִים מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִירִי הַאי דְּעָבֵיד אִיסּוּרָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן הַאי דְּלָא עָבֵיד אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן אֲבָל הָכָא לֵימָא קַל וָחוֹמֶר
Traduction
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard, as we learned in a mishna (Kilayim 2:5): If one’s field was sown with hemp and arum, he should not sow above them, as they produce a yield only once every three years. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for that person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
Rachi non traduit
קנבוס. קנבא:
לוף. מיני קיטנית:
אסרה תורה. בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל''א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב (דברים כ''ב:ט') כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים:
בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר:
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַכְּבָשִׂים בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מֵהֶן וּמִלַּחְמָן מַהוּ
Traduction
And there are those who teach the dilemma of Rabbi Elazar with regard to the lambs brought with the two loaves, and not with regard to a thanks offering. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case where one slaughters the lambs with the intent to consume an olive-bulk from them and from their loaves the next day, what is the halakha?
לְאִיפַּגּוֹלֵי כְּבָשִׂים לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ מִלֶּחֶם לָא מִפַּגְּלִי מֵהֶן וּמִלַּחְמָן מִיבַּעְיָא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְאִיפַּגּוֹלֵי לֶחֶם מִי מִצְטָרְפִי כְּבָשִׂים לְאִיפַּגּוֹלֵי לְלֶחֶם אוֹ לָא
Traduction
Rabbi Elazar elaborated: I do not raise the dilemma with regard to rendering the lambs piggul for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume an entire olive-bulk from the loaves alone, the lambs are not rendered piggul, as the mishna teaches that piggul intent with regard to the loaves does not render the lambs piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from them and half an olive-bulk from their loaves, is it necessary to teach that the lambs are not piggul? Rather, when I raised the dilemma, it was with regard to rendering the loaves piggul. Does his intention with regard to the lambs combine with his intention with regard to the loaves to render the loaves piggul or not?
אֲמַר לֵיהּ אַף בְּזוֹ הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפוּגָּלִין וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה הַמְפַגֵּל אֵינוֹ מִתְפַּגֵּל הַבָּא לְפַגֵּל וְלֹא פִּיגֵּל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְפַּגֵּל
Traduction
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the lambs are not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if that which renders an item piggul, i.e., the lambs, since it is maintained that intent to consume half an olive-bulk from the lambs assists to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then with regard to the loaves, which come to render the lambs piggul, but do not render them piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the lambs to render them piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
וּמִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַּוְנָא וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר וְכוּ' וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר מָה הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר הַבָּא לֶאֱסוֹר וְלָא אָסַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְאַסֵּר
Traduction
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference of this kind? But isn’t it taught in a baraita that there was an incident involving one who planted seeds in the vineyard of his friend when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם קַנְבּוֹס וָלוּף אָסְרָה תּוֹרָה שְׁאָר זְרָעִים מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִירִי הַאי דְּעָבֵד אִיסּוּרָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן דְּלָא עָבֵד אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן אֲבָל הָכָא לֵימָא קַל וָחוֹמֶר
Traduction
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for this person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַתּוֹדָה כָּל שֶׁכֵּן אַכְּבָשִׂים וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַכְּבָשִׂים כְּבָשִׂים הוּא דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה לִתְנוּפָה אֲבָל תּוֹדָה דְּלֹא הוּזְקְקָה זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה לָא
Traduction
The Gemara notes: The one who teaches that the dilemma of Rabbi Elazar was raised with regard to the thanks offering and the accompanying loaves, all the more so will hold that the dilemma may be raised with regard to the case of the lambs brought with the two loaves on Shavuot. But the one who teaches that Rabbi Elazar’s dilemma was raised with regard to the lambs and the two loaves, it is possible that he holds that the dilemma was raised only with regard to the lambs and the two loaves, as they were bound to one another by waving, since the priest waves the lambs and loaves together (see Leviticus 23:20). But with regard to a thanks offering and its loaves, as they were not bound to one another by waving, the dilemma was not raised, since it is obvious in this case that his intentions do not combine.
Rachi non traduit
כ''ש אכבשים. מצטרפין הן והלחם לפגל הלחם:
אבל תודה לא. פשיט ליה דלא פגיל לחם:
רַבִּי אַבָּא זוּטֵי בָּעֵי לַהּ הָכִי בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכֶּבֶשׂ לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר מַהוּ חֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ מַשְׁמַע וְלָא מְפַגֵּל אוֹ דִלְמָא לֶחֶם מַשְׁמַע וּמְפַגֵּל לֵיהּ
Traduction
Rabbi Abba the small taught that Rabbi Elazar raises the dilemma in this manner: Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters one of the lambs brought on Shavuot with the two loaves intending to consume an olive-bulk from the other the next day, what is the halakha? When this individual thinks of the other, does he mean the other lamb, and if so, the lamb is not rendered piggul, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul? Or perhaps when this individual thinks of the other he means the other part of the offering, i.e., the two loaves, and if so his intention renders it piggul, as taught in the mishna.
Rachi non traduit
בעי רבי אבא זוטי כו' מחבירו. ולא פירש כבש:
ולא מיפגל. כדקתני במתני' בסיפא שחט א' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דאין מתיר מפגל את המתיר או דלמא חבירו לחם משמע ומפגל לחם:
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר הוּא פִּיגּוּל וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים אַלְמָא חֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ מַשְׁמַע דִּלְמָא דְּפָרֵישׁ וְאָמַר חֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ
Traduction
Rav said to Rabbi Elazar: You learned in a mishna (16a): If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul. Rav concludes: Evidently, in this context the term: The other, means the other lamb. The Gemara rejects this proof: Perhaps the mishna is discussing a case where he clarifies and says: The other lamb, but the mishna is not referring to a case where he merely thought: The other.
מַתְנִי' הַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִים מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר הַנְּסָכִים אֵינָן מְפַגְּלִים אֶת הַזֶּבַח כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר הוּא וּנְסָכָיו מְפוּגָּלִין לְהַקְרִיב נְסָכָיו לְמָחָר הַנְּסָכִים מְפוּגָּלִין הַזֶּבַח אֵינוֹ מְפוּגָּל
Traduction
MISHNA: The animal offering renders the accompanying libations and meal offerings piggul from the moment that they were consecrated in the vessel, but not before; this is the statement of Rabbi Meir. The libations do not render the animal offering piggul. How so? In the case of one who slaughters the offering with the intent to partake of it the next day, the offering and its libations are rendered piggul. But if one slaughters the offering with the intent to sacrifice its libations the next day, the libations are rendered piggul, while the offering is not piggul.
Rachi non traduit
מתני' מפגל את הנסכים. שהשותה מהם חייב כרת משום פיגול שמשקדשו בכלי שוב אין להן פדיון וקדושתן קדושה:
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן נִסְכֵי בְּהֵמָה חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל מִפְּנֵי שֶׁדַּם הַזֶּבַח מַתִּירָן לִקְרַב דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Traduction
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to the libations of an animal offering, one is liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the offering permits them to be offered on the altar, and any item that becomes permitted for consumption or for sacrifice through a permitting factor can be rendered piggul, and one who partakes of such an item after its permitting factors were sacrificed is liable to receive karet. This is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
גמ' שדם הזבח מתירן ליקרב. והוי דבר שיש לו מתירין למזבח ונוהג בהן פיגול דכל דבר שיש לו מתירין יש בו פיגול במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.):
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וַהֲלֹא אָדָם מֵבִיא זִבְחוֹ הַיּוֹם וּנְסָכָיו עַד עֲשָׂרָה יָמִים אָמַר לָהֶן אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּבָאִין עִם הַזֶּבַח אָמְרוּ לוֹ אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ לְזֶבַח אַחֵר
Traduction
The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his offering today and the accompanying libations from now until even ten days later. Evidently, then, the blood of the offering does render the libations permitted. Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about libations that come to be sacrificed together with the offering and were already sanctified in a service vessel for that purpose. The Rabbis said to him: But it is possible to switch the libations for use with another offering. Clearly, then, they are not considered an indispensable part of that offering.
Rachi non traduit
ונסכיו מכאן ועד י' ימים. דאמר מר לקמן (מנחות דף מד:) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזביחה נינהו:
אף אני לא אמרתי. אם פיגל בזבח שיהו הנסכים שיביא לסוף י' ימים מפוגלים אלא בבאים עם הזבח:
אמרו לו אפשר לשנותו לזבח אחר. הלכך לא מיפגלי:
Tossefoth non traduit
אפשר לשנותן לזבח אחר. בתוספתא דזבחים אין הלשון כן וגרס התם אמר אף אני לא אמרתי אלא כשקדשו בכלי אמרו לו אע''פ שנתקדשו אפשר לשנותן לזבח אחר וקדשו בכלי דתוספתא היינו באים עם הזבח דהכא וא''ת דהשתא משמע דלרבנן דאפשר לשנותן לזבח אחר אפי' לאחר שחיטה ולקמן בפ' התודה (מנחות דף עט.) תנן הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח אחר יקרבו עמו ופריך בגמ' (שם:) והאמר רב חסדא שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת ומשני לב בית דין מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לזבח אחר אלמא דאסור לשנותן אם לא משום תנאי בית דין ואין לומר דהא דאמרו רבנן נמי הכא אפשר לשנותן היינו משום תנאי ב''ד חדא מי לא עסקינן בקרבן יחיד דלא שייך ביה לב בית דין ועוד לוג שמן דאשם מצורע לא משכחת אלא ביחיד ועוד דאין לב ב''ד מתנה אלא היכא דלא הוצרכו אבל אם הוצרכו אי אפשר לשנותו ונראה לפרש דסוגיא דהתם כרבי מאיר ואם תאמר והלא רב חסדא סתמא ככולי עלמא כדמפרש טעמא התם משום דשמן גופא דמנחה הוא ומאי קשיא ליה מרב חסדא ממתני' דהתם תיקשי ליה הא דרבנן דהכא ושמא כמו כן היה יכול להקשות אלא מקשה אסתם מתניתין דאפי' לרבי מאיר אפשר לשנותו והא דלא פריך מסתם מתניתין דהתם מדר''מ גופיה אדרבי מאיר דהכא משום דלא נזכר שם רבי מאיר בהדיא וכן מילתא דזעירי דהתם נמי אליבא דרבי מאיר אתיא דקאמר התם (דף עט.) אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח פירוש לענין שלא לשנותן (לענין) לזבח אחר ולא כמו שפירש שם בקונטרס לענין ליפסל בלינה דלענין לינה ודאי מיפסלי משקדשו בכלי דאמר בסוף רבי ישמעאל (לקמן מנחות עב:) גבי שתי הלחם דאי תנור מקדש מיפסלי בלינה ועוד בסוף לולב וערבה (סוכה נ.) קאמר זעירי גופיה דאי מייתי במקודשת איפסלו להו בלינה ומשנה שלמה שנינו בפ''ב דמעילה (דף י.) גבי נסכים קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מיהו ההיא יש לדחות דדוקא בנסכים הבאים בפני עצמן וכמו שפירשתי דאיירי לענין שלא לשנותן לזבח אחר והא דפריך התם ממתניתין דקתני אם יש זבח אחר יקרבו עמו מאי לאו דאיפסול בשחיטה הכי פריך דמכשר דווקא משום דאיכא זבח אחר שהיה (זבח) זבוח באותה שעה וגם משום דלב ב''ד מתנה עליהן כמו שמעמידה בסוף הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשו בכלי הוקבעו אפי' קודם שחיטה והא דקרבי עם הזבח אחר הזבוח באותה שעה היינו משום דלב ב''ד מתנה כדמפרש התם ולפי מה שסובר השתא לית ליה דאמרינן הכא לר''מ דשחיטה קובעת ולא כלי קובעת עוד יש לפרש ההיא התם דהתודה אפי' כרבנן דכי פליגי רבי מאיר ורבנן בשחיטת פיגול דבפגול מיירי ברישא וקאי אמתניתין דהזבח מפגל את הנסכים וקסבר רבי מאיר דהוקבעו בשחיטת פיגול כלחמי תודה דתנן בפ' התודה (לקמן מנחות ד' עח:) שחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו קדש הלחם אבל שחיטה כשרה קובעת אפי' לרבנן ולזעירי דאמר נסכים מתקדשים בשחיטה היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופריך ממתני' דזבח פסול דאלמא שחיטה פסולה מקדשא וקשיא לרבנן ואפי' רבי מאיר לא אמר אלא בפיגול במתנות ולא בשאר פסולי שחיטה ודווקא דאיכא זבח אחר משום תנאי ב''ד הא ליכא זבח אחר לא ומיהו קשה לפירוש זה דא''כ משכחת לרבנן דנסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול שנעשית השחיטה בהכשר ופיגל בשאר עבודות:
אָמַר רָבָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּקְבְּעוּ בִּשְׁחִיטָה כְּלַחְמֵי תוֹדָה
Traduction
Rava said: Rabbi Meir holds that the libations are fixed to this particular offering at the time of its slaughter, and one may not use them with another offering. Accordingly, these libations are rendered piggul on account of intent during the slaughter of the offering, just like the loaves of a thanks offering, which are fixed to a particular thanks offering upon its slaughter and become piggul on account of intent during the slaughter of that particular thanks offering.
Rachi non traduit
בשחיטה. דהאיך הוקבעו לזבח זה ואין רשאין לשנותם לאחר:
כלחמי תודה. שהשחיטה קובעתו כדאמרי' בהתודה כדפרישית לעיל:
Tossefoth non traduit
הוקבעו בשחיטה. כרבי דאמר שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה ולר' אלעזר בר' שמעון דאמר אין מעלין הוה ליה למינקט שחיטה וזריקה או שנתקבל הדם בכוס ונשפך וכאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדקאמרינן בפרק התודה (לקמן מנחות דף עט:) ופלוגתייהו בפ' התכלת (לקמן מנחות דף מז.) ובסוף ר' ישמעאל לקמן (מנחות דף עב:):
תָּנוּ רַבָּנַן לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל מִפְּנֵי שֶׁדַּם אָשָׁם מַתִּירוֹ לַבְּהוֹנוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וַהֲלֹא אָדָם מֵבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוּגּוֹ מִיכָּן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים
Traduction
In a similar vein, the Sages taught: With regard to the log of oil of the leper (see Leviticus 14:10–20), one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul if the guilt offering that this oil accompanied became piggul, as the blood of the offering permits it to be placed on the right thumb and big toe of the leper. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his guilt offering today and the accompanying log of oil from now until even ten days later. Evidently, the log of oil is not considered part of the guilt offering, and therefore it should not be rendered piggul on account of it.
Rachi non traduit
לוג שמן כו'. אם פיגל בשחיטת האשם:
מתירו לבהונות. כדכתיב (ויקרא י''ד:י''ז) על דם האשם דכל זמן שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרי' בפ''ק (לעיל מנחות ה.):
אָמַר לָהֶן אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּבָא עִם הָאָשָׁם אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ לְאָשָׁם אַחֵר אָמַר רָבָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּקְבְּעוּ בִּשְׁחִיטָה כְּלַחְמֵי תוֹדָה
Traduction
Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about a log of oil that comes with the guilt offering. The Rabbis said to him: But even in this case, the oil should not be considered part of the offering, as it is possible to switch the oil for use with another guilt offering. Rava said: Rabbi Meir holds that the log of oil is fixed to this particular guilt offering at the time of its slaughter and is therefore rendered piggul on account of it, just like the loaves of a thanks offering, as the slaughter of the thanks offering fixes the accompanying loaves to that particular offering.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source